עוד
יצירת פאר קולנועית. סרט שמצליח לגעת ולהשאר בתודעה הרבה אחרי שהמסך כבה.
איפה עובר הגבול בין התפקידים שאנחנו בוחרים במשפחתינו לעומת אלה הבוחרים
אותנו? הבימוי, הצילום, התאורה, הקצב, העלילה.. הכל מדויק ובמקום. שאנחנו
בוחרים וכמובן, הליהוק.. ג'ולייט לואיס וג'וני דפ מדהימים כמו תמיד.
וליאונרדו דיקפריו אולי בתפקיד הכי חזק שלו. עוד לפני שכל תפקידיו נהפכו
להיות דומים.
מתוך themoviedb.org:
.עלילת
סרטו של לאסה האלסטרום מתחוללת בעיירה נידחת באיווה. "לחיות כאן זה כמו
לרקוד בלי מוסיקה" אומר גילברט, צעיר קצת מוזר הנאלץ לדאוג לפרנסת אחיו
המפגר ואמו כבדת המשקל, שלא יצאה מהבית מאז מות בעלה לפני חמש שנים. יחסו
המנוכר כלפי סביבתו משתנה כאשר הוא פוגש צעירה חושנית שמעמידה אותו לראשונה
בחייו בפני הכרעות גורליות...כמו לא מעט קולנוענים זרים (דוגמת ונדרס,
פרסי אדלון וקוסטוריצה) גם האלסטרום השבדי יוצא לבחון את חיי השוליים
בארה"ב. חושי האבחנה הדקים שלו והרגישות בה הוא מטפל בדמויותיו בצירוף
צילומיו של סוון ניקוויסט, הופכים את הסרט לאחד מהסרטים הטובים והעמוקים
ביותר שהגיעו אלינו מארה"ב בשנים האחרונות, זוהי יצירה מינורית ומלאנכולית,
שמלווה את הצופה לאורך זמן רב אחרי תום ההקרנה.
https://www.themoviedb.org/.../1587-what-s-eating-gilbert...
*מיועד לצפייה עם בני +12. לשים לב לסצינות שיכולות להיות קשות רגשית של היחסים בין האם כבדת המשקל לילדיה, ובמיוחד לסיפור מותה..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה