עוצמתי, קשה, מטלטל. הסרט נגמר, אך הגוש בגרון נשאר עוד זמן רב. המשחק, הצילום, התסריט, הבימוי, הפסקול, כולם נפלאים. והמחשבות. על כוחה של האמונה. על שבריריות השלווה. ועל חרטה. מהו כוחה? מהי משמעותה? לזה המתחרט ולזה שמתחרטים לפניו? ולמי שכבר אינו יכול להנות ממנה? והאם יכול להיות מעשה שאין לו כפרה...?
מתוך sratim.co.il:
בקיץ של שנת 1935, בריוני טיילס בת ה-13 מבחינה בפרשיית אהבים בין בנו של המשרת, רובי (ג'יימס מקאבוי) ואחותה הגדולה, ססיליה (קירה נייטלי) המשתובבים ערומים בחצר אחוזת המשפחה. בריוני מפרשת את מעשיהם באינפנטיליות שלא כהלכה, ובכך משנה את חייהם ואת מסלול חייהם של כל המעורבים כשהיא מאשימה את רובי בפשע איום אותו הוא לא ביצע, וההשלכות שלא ניתן לשנותן, ממשיכות דרך תחילתה של מלחמת העולם השניה. מבוסס על ספרו של איאן מקיואן.ג'ו רייט, שכבר שיתף פעולה עם קירה נייטלי בעיבוד הנוסף של "גאווה ודעה קדומה" משנה שעברה, חוזרה לשתף איתה פעולה בדרמה תקופתית חדשה זו.שחקנית משנה בסרט היא קיירה ניטלי.
היה קשה עד מאוד למצוא לצפיה ישירה, למעשה, מצאתי רק בלינק אחד:
http://www.nowvideo.sx/
*אזהרת מראות קשים של סצנות מלחמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה