אחד הסרטים שממש התקשיתי לכתוב כמה מילים עליו. וגם תיאור הסרט למטה בעיני לא מטיב לתארו. הדבר היחיד שאולי כן אגיד הוא שהחיים מלאים בכל הצבעים, אך גם כשהגוונים אינם בהירים וזוהרים, הם עדיין יכולים להיות מלאים בכל קשת הרגשות. והם עדיין מוארים. העיניים התמלאו דמעות כמה וכמה פעמים במהלך הסרט, מבלי שידעתי לתמלל למה. ואולי גם לא ממש צריך. ממליצה מאוד...
מתוך seret.co.il:
בבית קולנוע ישן בעיירת חוף אנגלית בתחילת שנות ה-80, הילרי, מנהלת המקום, מסתירה בעיות בריאותיות אישיות והעובד החדש סטיבן משווע להימלט מהעיירה הפרובינציאלית בה הוא מתמודד עם מצוקה יומיומית. גם הילרי וגם סטיבן מוצאים תחושת שייכות דרך מערכת היחסים הלא סבירה והעדינה שלהם ומתנסים בכוחם המרפא של מוזיקה, קולנוע וקהילה.
*מומלך לצפייה למבוגרים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה