מסוג הסרטים שהצפייה בהם מפתיעה אותך לטובה, אם רק תהיה לך סבלנות מספקת להאמין באיכות הסרט ולהמשיך לצפות בו. סיימתי לראות אותו עם דמעות בעיניים. לא חושבת שיהיה מהגר אחד בעולם כולו שישאר אדיש לסרט. וככל הנראה, לא רק מהגרים. האם אפשר להחליף את נוף מולדתך?
מתוך seret.co.il:
הסרט שזכה בשמונה פרסי האקדמיה היוונית ונבחר גם כחביב הקהל בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של סלוניקי, נבחר לייצג את יוון בתחרות האוסקר של שנת 2005. היה לשובר הקופות הגדול ביותר של הקולנוע היווני ומבקרי הקולנוע כינו אותו "כמו מים לשוקולדה" הים תיכוני. הבמאי והתסריטאי טאסוס בולמטיס לוקח את קהל הצופים למסע מלא טעמים וריחות במחוזות ילדותו איסטנבול בשנות החמישים. זהו סיפורו של פאניס, נער יווני שגדל באיסטנבול לצד סבו, מחנך ופילוסוף קולינרי, המלמד אותו שהאוכל, כמו החיים, דורשים מעט פלפול כדי להעניק להם טעם. בתחילת שנות השישים הממשלה הטורקית מבצעת טרנספר ליוונים ומשפחתו של פאניס נאלצת לעבור לאתונה, למעט הסב שאינו מוכן לעזוב את איסטנבול עירו. פאניס לומד את רזי המטבח והופך לבשלן אנין טעם אשר כישוריו מעניקים טעם לחיי הסובבים אותו. אחרי 35 שנה הוא עוזב את אתונה וחוזר לעיר הולדתו איסטנבול כדי לפגוש את סבו ואת אהבתו הראשונה, רק כדי לגלות כי במשך השנים הוא שכח את הכלל הראשון שסבו הוריש לו בילדותו: לתבל מעט את חייו ב"אהבה, פלפל וקינמון".
*לצפייה עם בני 15 שנים ומעלה. לשים לב לשתי סצינות עירום עדין בסרט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה