לעיתים אני טועה אם האנושות לומדת משהו, אם בכלל, לאורך הזמן. זמן קצר לאחר מלחמת העולם השניה, ד"ר אלכסנדר אלטמן, רבה של הקהילה היהודית במנצ'סטר, שהוריו נרצחו בידי הנאצים, יצא להגנתו של ברט טראוטמן, חייל נאצי שנלחם, בגבורה יש להגיד, במלחמה ואף זכה בשלל מדליות ובצלב הברזל, עיטור הגבורה הגרמני. "על אף האכזריות הנוראית שסבלנו אנחנו מידי הגרמנים, אנחנו לא ננסה להעניש מתוך שינאה אינדיווידואל גרמני שאינו קשור בפשעים אלה. כל מקרה חייב להשפט בנפרד בזכות עצמו". רוחב הלב כמעט בלתי אנושי, ואולי בדיוק להיפך.. האנושיות במיטבה שאינה בהכרח מלווה אותנו בימים אלה.
הסרט מעלה שאלות רבות. מהי באמת האחריות האינדיווידואלית שלנו לעוולות שאנחנו שותפים להן שלא בהכרח מבחירה? עד כמה חשוב באמת להבין האם אכן הייתה לנו בחירה? או מה שמשמעותי הוא מה אנחנו עושים עם המעשים שלנו בסופו של דבר? עד כמה המשטר הכי מעודד שיהיה כרגע יכול להפוך לגיהנום ולו בזכות זה שלא מנענו ממנו להיות כזה? האם באמת אנחנו כאזרחים יכולים למנוע? ועוד ועוד ועוד...
וגם אם נשים את הרקע הנאצי בצד, סיפור חיו של ברט טראוטמן הוא פשוט לא יאמן. כישורי השרדות שלו, בין אם בזכות הגורל, ובין אם מכוח הרצון האימתני שלו, הם נדירים. במהלך המלחמה הוא שרד אינספור פעמים בשדות הקרב ובהפגזות, נתפש וברח מנציגי שלוש מבנות הברית. וגם לאחר המלחמה, העובדה שהמשיך לשחק כשוער עם צוואר שבור. די מטורף.
אפשר ללמוד עוד על המקרה האמיתי בלינקים הבאים:
https://e.walla.co.il/item/3319207
https://thesetpieces.com/latest-posts/the-remarkable-reconciliation-story-of-bert-trautmann-and-why-his-tale-is-more-relevant-than-ever-today/
http://mancitygifts.com/bert-trautmann-10-things-you-didnt-know-about-bert/
מתוך seret.co.il:
בסופה של מלחמת העולם השנייה מוצא את עצמו ברט טראוטמן שבוי בידי הבריטים במחנה ליד מנצ'סטר. במהלך משחק כדורגל ידידותי בין שוכני המחנה, מבחין בכשרונו מנהל הקבוצה המקומית (ומבחינה בו גם בתו היפה), ורואה בו הזדמנות להציל את הקבוצה הכושלת שלו. כשסוף העוינות בין שתי המדינות מתקרב, טראוטמן מוצא את עצמו מסומן ככוכב עולה בשמי הכדורגל האנגלי, ובמקביל נאלץ להתמודד עם השלכות המלחמה שהשתלטה על חייו, ועם רומן שרבים סביבו היו מעדיפים שלא היה מתרחש.
https://www.seret.co.il/movies/s_movies.asp?MID=6511
*מומלץ לצפיה לבני 15 שנים ומעלה. לשים לב לסצנת הפגזה במלחמה בתחילת הסרט וגם לסצנה של שחרור אחד ממחנות ההשמדה.
הסרט מעלה שאלות רבות. מהי באמת האחריות האינדיווידואלית שלנו לעוולות שאנחנו שותפים להן שלא בהכרח מבחירה? עד כמה חשוב באמת להבין האם אכן הייתה לנו בחירה? או מה שמשמעותי הוא מה אנחנו עושים עם המעשים שלנו בסופו של דבר? עד כמה המשטר הכי מעודד שיהיה כרגע יכול להפוך לגיהנום ולו בזכות זה שלא מנענו ממנו להיות כזה? האם באמת אנחנו כאזרחים יכולים למנוע? ועוד ועוד ועוד...
וגם אם נשים את הרקע הנאצי בצד, סיפור חיו של ברט טראוטמן הוא פשוט לא יאמן. כישורי השרדות שלו, בין אם בזכות הגורל, ובין אם מכוח הרצון האימתני שלו, הם נדירים. במהלך המלחמה הוא שרד אינספור פעמים בשדות הקרב ובהפגזות, נתפש וברח מנציגי שלוש מבנות הברית. וגם לאחר המלחמה, העובדה שהמשיך לשחק כשוער עם צוואר שבור. די מטורף.
אפשר ללמוד עוד על המקרה האמיתי בלינקים הבאים:
https://e.walla.co.il/item/3319207
https://thesetpieces.com/latest-posts/the-remarkable-reconciliation-story-of-bert-trautmann-and-why-his-tale-is-more-relevant-than-ever-today/
http://mancitygifts.com/bert-trautmann-10-things-you-didnt-know-about-bert/
מתוך seret.co.il:
בסופה של מלחמת העולם השנייה מוצא את עצמו ברט טראוטמן שבוי בידי הבריטים במחנה ליד מנצ'סטר. במהלך משחק כדורגל ידידותי בין שוכני המחנה, מבחין בכשרונו מנהל הקבוצה המקומית (ומבחינה בו גם בתו היפה), ורואה בו הזדמנות להציל את הקבוצה הכושלת שלו. כשסוף העוינות בין שתי המדינות מתקרב, טראוטמן מוצא את עצמו מסומן ככוכב עולה בשמי הכדורגל האנגלי, ובמקביל נאלץ להתמודד עם השלכות המלחמה שהשתלטה על חייו, ועם רומן שרבים סביבו היו מעדיפים שלא היה מתרחש.
https://www.seret.co.il/movies/s_movies.asp?MID=6511
*מומלץ לצפיה לבני 15 שנים ומעלה. לשים לב לסצנת הפגזה במלחמה בתחילת הסרט וגם לסצנה של שחרור אחד ממחנות ההשמדה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה