אני אוהבת סרטים תיעודיים על סיפורים אנושיים. ואם מדובר בסרט המתעד לא רק את המסע, אלא גם מאפשר לנו הצצה רטרוספקטיבית לתוך חיי הגיבורה המתועדת מנקודת מבט שלה עצמה כעבור עשרות שנים, בעיני, זו מתנה אמיתית שאפשר ללמוד ממנה רבות. כל כך הרבה שיחות התעוררו אצלנו בעקבות סרט זה. על האומץ ללכת אחרי קריאת ליבך, על המחיר של הקריירה לנשים בעיקר, על הנזק שאדם הביא לתוך עולם החי, וגם על תרומתו הנדיבה להצלתו, על הבחירות שלנו, על היעוד, ועור רבות אחרות. וגם הצילומים נהדירים הופכים את הסרט לחוויה בלתי נשכחת.
מתוך docaviv.co.il:
הטבע האפריקאי וקהילות השימפנזים החיות בו מעולם לא נראו מופלאים ומרתקים כמו מבעד לעיניה של ג'יין גודול. ספריה וסרטיה של החוקרת החלוצה חוללו מהפכה באופן שבו כולנו תפשנו את קופי האדם האלה. הפעם המצלמה מופנית אליה – הסרט נולד מתוך מאות שעות צילום שבהן תועדה גודול בעבודתה: צעירה אנגלייה חסרת ניסיון, אבל חדורת אהבה לבעלי חיים, שרצתה "לנוע ביניהם בלי פחד כמו טרזן ולדבר איתם כמו ד"ר דוליטל". הצילומים המרהיבים (של הוגו ואן לאביק, לימים בעלה) שנתגלו במקרה אחרי 50 שנה, מציגים את הדרך שהובילה אותה להתקרב אל השימפנזים ולהתערות ביניהם. גודול בת ה-83 מלווה את הסרט באנקדוטות וזיכרונות.
http://www.docaviv.co.il/galilee2017/films/jane/
אנחנו צפינו בנטפליקס.
* מיועד לצפיה עם ילדים בני 7 שנים ומעלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה